כן, נער או נערה עם דיסלקציה או לקות למידה יכולים ללמוד תכנות וסייבר ולהצליח בזה. הקושי בקריאה לא חוסם את היכולת לחשוב בצורה לוגית, לפתור בעיות או להבין איך מערכת עובדת, ואלה הדברים שהתחום דורש. מה שקובע הוא איך הקורס בנוי: כמה טקסט יש בשיעור, האם המדריך מדגים על המסך לפני שהוא מבקש לכתוב, האם יש זמן לתרגל בקצב אישי, והאם מותר לעבוד בזוגות. הורה שבודק את הנקודות האלה לפני ההרשמה, ומבקש מראש שלוש או ארבע התאמות פשוטות, מגדיל מאוד את הסיכוי שהילד יישאר בקורס ויצא ממנו עם ביטחון. בהמשך המאמר תמצאו את השאלות לשאול, את ההתאמות שכדאי לבקש, ואת הסימנים שיגידו לכם כבר בשבוע השני אם זה עובד.
רוב ההורים לילדים עם דיסלקציה מכירים את התרחיש: הילד מתלהב מקורס, נרשם, ואחרי שלושה שבועות הוא מפסיק ללכת כי הרגיש שכולם מהירים ממנו. בתכנות החשש מוכפל, כי הקוד כתוב באנגלית, מלא בסימנים כמו סוגריים ונקודתיים, ונראה מבחוץ כמו קיר של טקסט.
החשש מוצדק במידה מסוימת. דיסלקציה שכיחה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. מרכז ייל לדיסלקציה ויצירתיות (Yale Center for Dyslexia & Creativity) מעריך שהיא משפיעה על כ-20 אחוז מהאוכלוסייה, וגם האגודה הבינלאומית לדיסלקציה (International Dyslexia Association) מעריכה ש-15 עד 20 אחוז מהאנשים מראים לפחות חלק מהתסמינים. כלומר, בכל קבוצה של 15 בני נוער בקורס יש סיכוי טוב שלפחות שניים או שלושה מתמודדים עם משהו דומה, גם אם אף אחד לא אמר את זה בקול.
המשמעות המעשית: הילד שלכם כמעט אף פעם לא היחיד בכיתה. מדריך מנוסה כבר פגש תלמידים כאלה, ומה שצריך לבדוק הוא אם יש לו דרך עבודה מסודרת איתם.
הדבר הראשון שכדאי להבין הוא שקריאת קוד שונה מאוד מקריאת טקסט. בספר באנגלית יש אלפי מילים, דקדוק, זמנים ומשפטים ארוכים. בשפת תכנות יש אוצר מילים קטן מאוד שחוזר על עצמו כל הזמן. לפי התיעוד הרשמי של שפת Python, יש בה 35 מילות מפתח בלבד, כמו if, for, while, print ו-return. ילד שלמד עשר מהן מכיר את רוב מה שיופיע בשיעורים הראשונים.
יתרון נוסף: בקוד אין צורך לקרוא מהר. אף אחד לא קורא תוכנית מההתחלה עד הסוף ברצף כמו סיפור. מתכנתים קוראים שורה, מריצים, רואים מה קרה, ומתקנים. הקצב הזה מתאים דווקא לילד שזקוק לזמן עיבוד ארוך יותר.
איפה כן עלול להיות קושי? באיות. מחשב לא סולח על שגיאת כתיב, ו-pirnt במקום print יגרום להודעת שגיאה. הנה החדשות הטובות: כמעט כל סביבת עבודה מודרנית משלימה מילים אוטומטית, מסמנת שגיאות בצבע, ומציעה תיקון. ילד שמכיר את הכלים האלה עוקף חלק גדול מבעיית האיות. בתחום הסייבר המצב אפילו נוח יותר, כי חלק גדול מהעבודה הוא הבנה של איך רשת או מערכת בנויה, זיהוי של התנהגות חשודה, ותרגול בסביבות מעבדה, ולא כתיבה של מאות שורות קוד.
מניסיון של מדריכים שעובדים עם בני נוער, הבעיות כמעט אף פעם לא מגיעות מהקוד עצמו. הן מגיעות ממה שמסביב לו. כדאי להכיר את המקומות האלה מראש כדי לשאול עליהם:
שימו לב שאף אחד מהסעיפים האלה לא קשור ליכולת לתכנת. כולם קשורים לשיטת ההוראה, ולכן אפשר לשנות אותם.
לא צריך מכתב מפסיכולוג ולא צריך ישיבה רשמית. ברוב הקורסים לנוער מספיקה שיחה קצרה עם הרכז או עם המדריך לפני השיעור הראשון. אלה ההתאמות שהכי שווה לבקש, מסודרות לפי ההשפעה שלהן.
הבקשה כאן פשוטה: שהילד לא יידרש לסיים תרגיל באותו זמן כמו כולם, ושלא יהיה ברור לכל הכיתה מי עוד לא סיים. מדריך טוב נותן לכל הקבוצה משימת בסיס ואחריה משימת בונוס. מי שמהיר עובר לבונוס, מי שצריך עוד זמן מסיים את הבסיס בשקט. ככה אף אחד לא יושב ומחכה, ואף אחד לא מרגיש שהוא מעכב.
זו ההתאמה החשובה ביותר. במקום להסביר במילים מה לולאה עושה, המדריך מראה על המסך: הנה הקוד, הנה מה שקורה כשמריצים אותו, עכשיו נשנה מספר אחד ונראה מה השתנה. ילדים רבים עם לקויות למידה חזקים בחשיבה חזותית ומרחבית, וכשהם רואים את התוצאה הם מבינים את הכלל לבד. בקשו מהמדריך להראות לפני שהוא מבקש לכתוב, ולהשאיר את ההדגמה פתוחה על המסך בזמן התרגול.
בעולם התוכנה יש שיטה מוכרת שנקראת "תכנות בזוגות": אחד מקליד, השני מכוון ובודק, ומתחלפים כל כמה דקות. לילד עם דיסלקציה זה פתרון טבעי. בתפקיד המכוון הוא חושב על הלוגיקה בלי עומס של הקלדה, ובתפקיד המקליד יש לידו מישהו שקולט שגיאת כתיב מהר. בקשו שהילד יוצמד לשותף סבלני, ועדיף לא לחבר הכי טוב שלו, כדי שהשיחה ביניהם תישאר על המשימה.
אם יש דף תרגיל או מצגת, בקשו לקבל אותם לפני השיעור או מיד אחריו, בקובץ דיגיטלי ולא מודפס. כך הילד יכול להגדיל את הגופן, להשתמש בהקראה של הטלפון או לקרוא שוב בבית בלי לחץ. אגב, אין צורך להתעקש על גופן מיוחד "לדיסלקטים". מחקר שפורסם ב-2017 בכתב העת Annals of Dyslexia בדק את הגופן OpenDyslexic ולא מצא שיפור בקצב הקריאה או בדיוק. גופן רגיל, גדול, עם רווח טוב בין השורות, עושה את העבודה.
שאלו איך נמדדת ההתקדמות. קורס שבסופו התלמיד מציג משהו שבנה, כמו כלי קטן, אתר או תרגיל מעבדה שפתר, מתאים יותר מקורס שבסופו מבחן כתוב. אם יש מבחן, אפשר לבקש שיהיה בעל פה או מעשי על המחשב.
אין תשובה אחת, ויש ילדים שיצליחו בשני המסלולים. מה שכן אפשר לעשות הוא להכיר את ההבדלים ולהתאים לילד הספציפי.
בקורס פרונטלי המדריך רואה מתי הילד נתקע, ניגש אליו ומצביע על המסך. יש שותף לידו, ויש פחות הסחות דעת מהבית. ילדים שזקוקים להכוונה צמודה, או שמתקשים להתחיל משימה לבד, נוטים להסתדר טוב יותר במסגרת כזו. קורס הסייבר הפרונטלי לנוער שלנו מתקיים בקבוצות בחטיבות ובתיכונים, עם מדריך בחדר.
בקורס אונליין יש יתרונות אחרים. הילד עובד מהמחשב שלו, עם ההגדרות שנוחות לו, כמו גופן גדול, הקראה, ותוכנת השלמה אוטומטית שהוא כבר מכיר. אם השיעורים מוקלטים, אפשר לעצור, לחזור אחורה ולצפות שוב בהדגמה. לילד שנבוך לשאול שאלות מול כולם, הצ'אט הפרטי עם המדריך יכול להיות הקלה גדולה. קורס הסייבר וההאקינג לנוער אונליין מתאים למשפחות שזה הכיוון שלהן.
שאלה טובה לשאול את עצמכם: איך הילד הסתדר בתקופות של לימוד מרחוק בבית הספר? אם הוא נעלם מול המסך, כנראה שפרונטלי עדיף. אם דווקא פרח כשהיה לו שקט ושליטה בקצב, אונליין יכול לעבוד מצוין.
לפני שנרשמים, כדאי לקבוע שיחה קצרה עם רכז הקורס. עשר דקות מספיקות. הנה השאלות שכדאי להכין, וגם מה כדאי לשמוע בתשובה:
טיפ מעשי: בקשו מהילד לשבת לידכם בשיחה, או לפחות לשמוע אותה. נער בן 14 שומע שמישהו מבוגר לוקח ברצינות את מה שקשה לו ומסכים לעזור, וזה לבד מוריד חלק מהחשש לפני השיעור הראשון.
אין צורך לחכות סוף קורס כדי לדעת. שלושה שיעורים בדרך כלל מספיקים כדי לראות כיוון. במקום לשאול "איך היה?" ולקבל "בסדר", שאלו שאלות ממוקדות.
אם אתם רואים סימני אזהרה, אל תמהרו לבטל. פנו קודם למדריך ותארו מה שמעתם. במקרים רבים מספיק שינוי קטן, כמו להחליף שותף, להושיב את הילד קרוב למסך או לשלוח לו את החומר מראש, כדי שהתמונה תשתנה. אם אחרי שבועיים של התאמות זה עדיין לא עובד, זו שיחה שווה עם הילד על מסלול אחר.
"הייטק" הוא עולם רחב, ולא כל ילד צריך להתחיל דווקא מתכנות. חלק מבני הנוער עם לקויות למידה מוצאים את עצמם בתחומים שבהם יש פחות קוד ויותר עבודה עם הידיים או עם עיצוב.
קורס טכנאי סלולר לנוער הוא דוגמה טובה. מפרקים מכשיר, מזהים תקלה, מחליפים רכיב. רוב הלמידה מעשית וחזותית, והתחושה של "תיקנתי את הטלפון של אמא" נותנת ביטחון מהר מאוד. בכיוון אחר, קורס בניית אתרים בוורדפרס מאפשר לבנות אתר אמיתי כמעט בלי לכתוב קוד, בעבודה עם ממשק גרפי של גרירה ושחרור.
הרבה ילדים מתחילים בתחום כזה, צוברים ביטחון, ורק אחר כך מגיעים לסייבר או לתכנות. הם מגיעים עם תחושה שהם מסוגלים, וזה שווה יותר מכל התאמה. אם רוצים לנסות לפני שמתחייבים לקורס שלם, קייטנה טכנולוגית בחופשת פסח היא דרך טובה לטעום מכמה תחומים בכמה ימים ולראות מה מדליק את הילד.
הנטייה הטבעית של הורה לילד עם לקות למידה היא לשבת לידו ולעזור. בקורס תכנות כדאי לרסן את זה. חלק מהלמידה בתחום הוא לתקוע, לחפש, לנסות שוב ולמצוא לבד. ילד שאבא שלו פותר לו כל שגיאה לא לומד את המיומנות הכי חשובה.
מה כן עוזר:
ועוד דבר אחד: אם הילד בכיתה ט' או י' ומתחיל לחשוב על מחויבות אישית, ידע טכני הוא בסיס מצוין להתנדבות. כתבנו על זה במאמר מחויבות אישית בכיתה י' עם ידע בסייבר או בטכנאות סמארטפונים. לנער שקיבל שנים של משוב שלילי בקריאה, להיות זה שמלמד קשישים להשתמש בטלפון בבטחה זו חוויה שמשנה את הדימוי העצמי.
הרבה מההורים שקוראים מאמר כזה מתמודדים עם ADHD, לבד או יחד עם דיסלקציה. ההתאמות קצת שונות. ילד עם קשיי קשב לא בהכרח מתקשה לקרוא קוד, אבל הוא מתקשה לשבת שעה וחצי ולהקשיב להסבר.
מה לבקש במקרה הזה: שיעור שמחולק למקטעים קצרים, עם החלפה בין הסבר לתרגול כל 15 עד 20 דקות. אפשרות לקום ולזוז. משימות עם תוצאה מהירה ונראית לעין, כי תכנות נותן משוב מיידי, וזה דווקא יתרון גדול לילדים עם ADHD. כשהתוכנית רצה, הם רואים את זה באותה שנייה.
הרבה בני נוער עם קשיי קשב מגלים שבמשימת סייבר מאתגרת, כמו תרגיל מסוג "תפוס את הדגל" שבו מחפשים פרצה במערכת, הם נכנסים לריכוז עמוק ושוכחים מהשעון. כשהמשימה מעניינת מספיק, הקשב מופיע. התפקיד שלכם הוא לבדוק שהקורס בנוי ממשימות כאלה ולא מהרצאות.
לא. מספיקה היכרות בסיסית עם האותיות ועם מילים פשוטות. אוצר המילים של שפת תכנות קטן, ורוב המילים נלמדות תוך כדי עבודה. ההסברים בקורס עצמו ניתנים בעברית.
בקורס העשרה לא נדרש אבחון. מספיק לספר לרכז או למדריך מה קשה לילד ומה עוזר לו. אם יש אבחון, אפשר לשתף את ההמלצות המעשיות שבו, כמו זמן נוסף או הקראה, בלי למסור את כל המסמך.
מגיל 12 אפשר להתחיל בקורס מבוא. ילדים עם לקויות למידה מרוויחים מהתחלה מוקדמת יחסית, לפני שלחץ הבגרויות של התיכון גוזל את הזמן והאנרגיה. עם זאת, גם נער בכיתה י' או י"א יכול להתחיל מאפס.
תלוי בילד. בסייבר יש יותר הבנה של מערכות ותרגול במעבדה, ופחות כתיבה של קוד ארוך. בתכנות יש יותר יצירה ובנייה. ילד שאוהב לפרק דברים ולהבין איך הם עובדים ייהנה כנראה מסייבר. ילד שאוהב ליצור ייהנה מתכנות או מבניית אתרים.
קודם מבררים למה. אם הסיבה היא קושי ספציפי, כמו שותף לא מתאים או קצב מהיר מדי, מדברים עם המדריך ומנסים לתקן. אם הסיבה היא שהתחום פשוט לא מעניין אותו, זה מידע חשוב. אפשר לנסות תחום אחר כמו טכנאות סלולר או בינה מלאכותית, ולא לראות בזה כישלון.
הדרך הכי פשוטה היא שיחה. השאירו פרטים בעמוד קורס הסייבר לנוער וציינו שאתם רוצים שיחת התאמה. נשמע מה מעניין את הילד, מה קשה לו ומה עזר לו בעבר, ונגיד לכם בכנות איזה מסלול מתאים, פרונטלי או אונליין, ואילו התאמות אפשר להכין מראש עם המדריך. Cyber For You היא מכללה מוכרת של משרד העבודה (מספר מוסד 48898) וספק מוכר במערך התוכניות של משרד החינוך.
ואם אתם רוצים שהתוכנית תגיע לבית הספר של הילד, במסגרת שבה הוא כבר מכיר את הצוות ואת החברים, אפשר להפנות את הנהלת בית הספר לעמוד התוכניות לבתי ספר. כתבנו גם מדריך להורים על איך מביאים תוכנית סייבר ממומנת לבית הספר, עם הצעדים שהורה יכול לקדם מול המנהל או הרכז.
השאר פרטים ונחזור אליך עם כל המידע על קורס הסייבר שלנו!
קורס סייבר לנוער שרוצה להגיע רחוק.
03-670-0000
info@cyberforyou.co.il
א׳-ה׳ -09:00-19:00 | ו׳ וערבי חג - 09:00-12:30.
