כשמתגלה דיפפייק בבית הספר, למשל תמונת עירום מזויפת של תלמידה או סרטון AI שבו מורה "אומר" דברים שמעולם לא אמר, המנהל צריך לפעול בשני מסלולים. הראשון מיידי: לעצור את ההפצה, להגן על הנפגע או הנפגעת, לתעד בלי להעביר את התוכן, לדווח למוקד 105 ולמשטרה כשמדובר בתוכן מיני או מבזה, ולעדכן את המפקח לפי הוראות חוזר המנכ"ל. המסלול השני מתחיל כשהסערה נרגעת. זו תוכנית חינוכית לשכבה שלמה, שמלמדת את התלמידים איך הכלים האלה עובדים, למה יצירה והפצה של זיוף כזה היא פגיעה ולעיתים עבירה, ואיך מזהים תמונה מפוברקת. תוכנית כזאת אפשר לממן משעות גפ"ן, והיא דורשת בדרך כלל בין 4 ל-8 שעות לימוד לכל כיתה.
המדריך הזה נכתב למנהלים, לסגנים, ליועצות ולרכזי שכבה שכבר עברו מקרה כזה, או שמבינים שהוא בדרך. תמצאו בו סדר פעולות לימים הראשונים, מבנה מפורט לסדנה, חישוב שעות לדוגמה, ואת מה שצריך להכין לפני שמבקשים הצעת מחיר.
איך נראה מקרה דיפפייק בבית ספר, ומה הנתונים אומרים
התרחיש הנפוץ פשוט להחריד. תלמיד בכיתה ט' לוקח תמונה של בת כיתה מהאינסטגרם שלה, מריץ אותה באפליקציית "הפשטה" שאפשר להוריד בחינם, ושולח את התוצאה לקבוצת וואטסאפ של 40 תלמידים. אחרי שעתיים התמונה כבר נמצאת בעשר קבוצות, חלקן של בתי ספר אחרים. גרסה אחרת היא סרטון עם קול משובט של מורה, שנוצר "בצחוק" ומופץ בטיקטוק.
זה לא תרחיש שולי. סקר של המרכז לדמוקרטיה וטכנולוגיה (Center for Democracy and Technology) שפורסם בספטמבר 2024 מצא ש-40% מתלמידי התיכון ו-29% מהמורים בארה"ב שמעו על דיפפייק שקשור לבית הספר שלהם במהלך שנת הלימודים 2023-2024. מחקר של ארגון Thorn מאותה שנה מצא שאחד מכל עשרה קטינים מכיר מקרה שבו חברים או בני כיתה יצרו תמונות עירום מזויפות של ילדים אחרים.
והשורש לא חדש. כבר ב-2019 פרסמה חברת Deeptrace (כיום Sensity) דוח שלפיו 96% מסרטוני הדיפפייק ברשת היו תוכן מיני שנוצר בלי הסכמת המצולמים. הטכנולוגיה רק נעשתה זולה ונגישה יותר, ועכשיו היא נמצאת בטלפון של כל ילד בן 13.
48 השעות הראשונות: סדר פעולות למנהל
ביומיים הראשונים כל דקה משנה, כי כל שעה של הפצה מגדילה את הנזק לנפגע. הנה הסדר שמומלץ לעבוד לפיו:
- להגן על הנפגע או הנפגעת לפני הכול. היועצת פוגשת את התלמידה בחדר שקט, ההורים מקבלים טלפון מהמנהל עצמו, ואף אחד לא "מברר פרטים" מולה בכיתה או במסדרון.
- לא להעביר, לא לשמור, לא לבקש לקבל את התמונה. אנשי צוות לא שולחים זה לזה את התוכן "כדי שיראו". כשמדובר בתמונה מינית של קטינה, גם שמירה שלה במחשב בית הספר בעייתית. מתעדים בכתב: מי שלח, באיזו קבוצה, באיזו שעה, מי דיווח.
- לדווח. מוקד 105 של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת מטפל בפגיעות ברשת נגד קטינים, ויכול לסייע גם בהסרת תוכן מהפלטפורמות. כשיש תוכן מיני, מבזה או מאיים, פונים גם למשטרה. במקביל מעדכנים את המפקח ואת המחוז לפי הוראות חוזר המנכ"ל לגבי אירועים חריגים.
- לפעול להסרה. מבקשים ממנהלי הקבוצות ומהתלמידים למחוק את התוכן. לקטינים קיים גם הכלי Take It Down של המרכז האמריקאי לילדים נעדרים ומנוצלים (NCMEC), שמאפשר לסמן תמונה כך שפלטפורמות משתתפות יחסמו אותה בלי שהתמונה עצמה תישלח לאף אחד.
- לזמן את הורי המפיצים. שיחה נפרדת עם כל משפחה, בנוכחות סגן או יועצת, אחרי שיש תמונה ברורה של מה קרה.
טעות נפוצה ביום הראשון היא לכנס את השכבה באולם ולנזוף בה. התגובה הזאת שולחת את כל מי שלא ראה את התמונה לחפש אותה. עדיף לחכות עם שיחה כללית עד שהמידע מסודר והנפגעת יודעת מה ייאמר.
השבוע הראשון: צוות, הורים ותלמידים
אחרי שהמצב הראשוני נבלם, מתחיל שלב התקשורת. כאן מנהלים נוטים לשתוק יותר מדי או לדבר יותר מדי. שני הכיוונים מזיקים.
תדריך לצוות
כנסו את המחנכים של השכבה ואת היועצות לישיבה קצרה. מה הם צריכים לדעת: מה קרה בקווים כלליים, מה מותר להגיד לתלמידים, למי מפנים שאלות, ומה עושים אם תלמיד מראה להם את התמונה בטלפון. משפט אחד מוכן מראש עוזר מאוד, למשל: "אני לא מסתכל על זה, תמחק עכשיו, ואחר כך נדבר אצל היועצת".
מכתב להורים
מכתב לכל הורי השכבה, בלי שמות ובלי פרטים מזהים. הוא אומר שהיה אירוע של הפצת תמונה מזויפת, שבית הספר מטפל בו מול הגורמים המוסמכים, ומבקש מההורים לשוחח עם הילדים על מחיקה ועל אי העברה. כדאי לצרף שתי שאלות קונקרטיות שההורה יכול לשאול בבית, כמו "קיבלת משהו כזה?" ו"מה עשית עם זה?".
שיחה בכיתות
שיחה של מחנך בכל כיתה, באותו יום ובאותו מסר, אחרי שהנפגעת ומשפחתה יודעות מה ייאמר. השיחה מתמקדת באחריות של מי שמעביר הלאה, כי רוב התלמידים בקבוצה לא יצרו את התמונה אבל כן לחצו "העבר".
לגבי הצעדים המשמעתיים, ההחלטה מתקבלת לפי תקנון בית הספר והוראות חוזר המנכ"ל בנושא משמעת. היא נפרדת מההליך המשטרתי, אם יש כזה. בית הספר לא חוקר עבירות פליליות ולא מנסה "לסגור את זה בפנים" כשיש חשד לעבירה.
מה החוק אומר, ומה בית הספר לא אמור לעשות לבד
תיקון שנחקק ב-2014 לחוק למניעת הטרדה מינית, המכונה "חוק הסרטונים", קובע שפרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקדים במיניותו, בלי הסכמתו ובנסיבות שעלולות להשפיל אותו, הוא הטרדה מינית. העונש המרבי עומד על חמש שנות מאסר. השאלה איך החוק חל על תמונה שנוצרה כולה במחשב נידונה בקרב משפטנים, והוגשו הצעות חוק שנועדו להבהיר אותה. גם בלי הכרעה, הפצה כזאת יכולה להיכנס לעבירות של פגיעה בפרטיות ולשון הרע.
עוד נתון שמנהלים לא תמיד מכירים: גיל האחריות הפלילית בישראל הוא 12. תלמיד כיתה ז' שהפיץ תמונה כזאת יכול להיחקר במשטרה. זה לא אומר שכל מקרה מגיע לחקירה, אבל ההורים של המפיצים צריכים לשמוע את זה, וגם התלמידים בסדנה.
מה כן מחוץ לתפקיד בית הספר: חיפוש בטלפונים של תלמידים בלי הסכמה, איסוף עדויות שמכילות את התוכן עצמו, והחלטה לבד האם "זה מספיק חמור" כדי לדווח. כשיש ספק, מתייעצים עם הלשכה המשפטית של המחוז.
למה הרצאה חד פעמית לא מונעת את המקרה הבא
הרבה בתי ספר מגיבים להרצאה באולם על "סכנות הרשת". היא מרגיעה את ההורים לשבוע. התלמידים, שחלקם מכירים את אפליקציות ה-AI יותר טוב מהמרצה, יוצאים ממנה בלי שום כלי חדש.
מה שעובד הוא למידה מעשית בקבוצות קטנות. כשתלמידים רואים בעיניים איך מודל יוצר פנים מתמונה אחת, הם מבינים שכל תמונה שהם מעלים יכולה להפוך לחומר גלם. כשהם מתרגלים זיהוי זיופים, הם מפסיקים להאמין לכל מה שמגיע לקבוצה. וכשהם עוברים על מקרה אמיתי מנקודת המבט של הנפגעת, הכפתור "העבר" מקבל משקל אחר.
הגישה הזאת דומה למה שמתואר במאמר על הפיכת הונאה ברשת לשיעור סייבר מעשי. אירוע אמיתי שקרה לילדים מוכרים הוא נקודת פתיחה חזקה, כל עוד מטפלים בו ברגישות ובלי לחשוף את המעורבים. תלמידים שרוצים להעמיק בתחום אחרי הסדנה יכולים להמשיך לקורס בינה מלאכותית לנוער, שבו הם לומדים להשתמש בכלים האלה ליצירה ולא לפגיעה.
איך בונים סדנה לשכבה שלמה
המבנה שמתאים לרוב השכבות, מכיתה ז' עד י"ב, הוא ארבעה מפגשים של שתי שעות לימוד לכל כיתה. ההתאמה לגיל נעשית בתוכן. בחטיבת הביניים מדגישים זיהוי ואחריות, בתיכון מוסיפים את ההיבט המשפטי והטכנולוגי לעומק.
מפגש 1: איך זה עובד באמת
התלמידים מתנסים בכלי יצירת תמונות על תמונות מלאכותיות שהמדריך מביא, ולא על תמונות של אנשים אמיתיים מבית הספר. הם רואים כמה קל לשנות רקע, הבעת פנים או קול. המטרה היא להוריד את ה"קסם" מהטכנולוגיה ולהראות שמדובר בתוכנה שכל אחד יכול להפעיל, ולכן גם כל אחד יכול להיפגע ממנה.
מפגש 2: זיהוי זיופים
תרגול מעשי בזוגות: חיפוש תמונה הפוך בגוגל ובכלים דומים, בדיקת מטא-דאטה, חיפוש סימנים כמו אצבעות מעוותות, תאורה לא עקבית ושיניים מטושטשות. התלמידים מקבלים סט של 20 תמונות ומנסים לסווג אותן לאמיתיות ומזויפות. רובם מופתעים לגלות כמה הם טועים, וזה החלק החשוב.
מפגש 3: החוק, הנזק והאחריות
ניתוח מקרים מהארץ ומהעולם, בלי שמות מבית הספר. מה החוק אומר, מה קורה לנפגעת שבוע וחודש אחרי, ומה ההבדל בין מי שיצר, מי שהעביר ומי שראה ושתק. בסוף המפגש כל תלמיד כותב לעצמו מה הוא עושה אם מחר מגיעה אליו תמונה כזאת.
מפגש 4: פרויקט שכבתי
הכיתות בונות קמפיין מודעות לשכבה צעירה יותר: סרטון קצר, פוסטר או מצגת של 5 דקות שהם יציגו בכיתות ז'. כשתלמידים מלמדים אחרים, המסר נשאר אצלם הרבה יותר זמן.
אפשר להוסיף שני מפגשים להעמקה: הגדרות פרטיות ברשתות החברתיות, ומפגש הורים וצוות שבו מסבירים את מה שהתלמידים למדו. בתי ספר שרוצים להפוך את זה לתוכנית שנתית משלבים את הסדנה בתוך קורס סייבר פרונטלי לחטיבות ולתיכונים, כך שנושא הדיפפייק הופך לפרק אחד בלמידה רחבה יותר.
כמה שעות גפ"ן זה דורש: חישוב לדוגמה
החישוב תלוי בשלושה משתנים: מספר הכיתות, מספר המפגשים וגודל הקבוצה בכל מפגש. הנה דוגמה לשכבה ט' עם 6 כיתות:
- מסלול מלא: 4 מפגשים של 2 שעות לכל כיתה, כלומר 8 שעות כפול 6 כיתות. סך הכול 48 שעות.
- תוספת מפגש לצוות המחנכים ומפגש ערב להורים, שעתיים כל אחד: עוד 4 שעות, סך הכול 52.
- מסלול מקוצר: 2 מפגשים לכיתה, שמתמקדים בזיהוי ובאחריות. 24 שעות לשכבה.
משתנה שמשפיע מאוד הוא גודל הקבוצה. מפגש 2, זה של תרגול הזיהוי, עובד הרבה יותר טוב בחצי כיתה של 15 עד 18 תלמידים במעבדת מחשבים. אם מפצלים את מפגשי התרגול לחצאי כיתות, השעות שלהם מוכפלות. בית ספר עם תקציב מוגבל יכול לפצל רק את מפגש הזיהוי ולהשאיר את השאר בכיתה מלאה.
העלות לשעה נקבעת לפי התעריף של התוכנית במאגר התוכניות של גפ"ן, ולכן אין טעם לתת כאן מספר בשקלים. מה שכדאי לעשות הוא לבדוק כמה שעות נותרו בסל של בית הספר לשנה הנוכחית, ולהחליט לפי זה בין המסלול המלא למקוצר.
מה בית הספר צריך לספק, ומה הספק מביא
חלוקת אחריות ברורה מראש חוסכת תקלות ביום הראשון של הסדנה. מצד בית הספר:
- כיתה עם מקרן, ולמפגש התרגול מעבדת מחשבים או מחשב נייד לכל זוג תלמידים.
- רשת אלחוטית שמאפשרת גישה לכלים שהמדריך משתמש בהם. סינון התוכן של בית הספר חוסם לעיתים קרובות אתרי AI, וכדאי לבדוק את זה עם רכז התקשוב שבוע לפני.
- מחנך או איש צוות נוכח בכל מפגש.
- שיבוץ קבוע במערכת השעות, באותו יום בשבוע לאורך ארבעה שבועות.
- מידע מהיועצת על רגישויות בכיתה, במיוחד בכיתה של הנפגעת.
מצד הספק: מדריכים מוכשרים, סילבוס מותאם גיל, חומרי תרגול שלא כוללים תמונות של תלמידים אמיתיים, ודוח סיכום לבית הספר בסוף התוכנית. נקודה שמנהלים שוכחים לבדוק היא מה הספק עושה עם מידע על התלמידים. על זה פירטנו במאמר מה מנהל חייב לדרוש מספק חיצוני בנושא פרטיות תלמידים, ובתוכנית על דיפפייק השאלה הזאת רגישה במיוחד.
איך מזמינים הצעת מחיר ומתי
אם המקרה קרה באמצע השנה ויש עוד שעות בסל, אפשר להפעיל סדנה תוך כמה שבועות. התזמון האידיאלי הוא חודש עד חודשיים אחרי האירוע. מוקדם מזה הנפגעת עדיין בעין הסערה, ומאוחר מזה הלקח כבר נשכח.
בתי ספר שמתכננים מראש לשנה הבאה מתחילים בדרך כלל בסוף השנה הקודמת או בקיץ, כשמחליטים על השימוש בתקציב גפ"ן. כך התוכנית נכנסת למערכת השעות מספטמבר ולא נדחקת לסוף השנה.
לפני שפונים, הכינו את הפרטים האלה:
- שם בית הספר וסמל המוסד.
- השכבה או השכבות, ומספר הכיתות בכל אחת.
- המסלול המועדף: מלא, מקוצר, או משולב בתוכנית סייבר שנתית.
- חלונות זמן אפשריים במערכת השעות.
- האם קרה אירוע ספציפי שהסדנה צריכה להתייחס אליו, בלי פרטים מזהים.
את הבקשה שולחים דרך עמוד תוכניות הסייבר וההייטק לבתי ספר. Cyber For You היא מוסד מוכר של משרד העבודה (מספר 48898) וספק מוכר במערך התוכניות של משרד החינוך, ולכן אפשר לממן את התוכנית משעות גפ"ן. אחרי הפנייה מתקיימת שיחת תיאום עם רכז התוכניות, ובה מתאימים את מספר המפגשים, את גודל הקבוצות ואת התכנים לגיל ולמקרה.
שאלות נפוצות
האם מותר לצוות לבדוק את הטלפונים של התלמידים כדי למצוא מי הפיץ?
לא בלי הסכמה. צוות בית הספר לא אמור לחפש בטלפון אישי של תלמיד. אפשר לבקש מתלמיד למחוק את התוכן בנוכחות מבוגר, ואם יש חשד לעבירה, הבירור הוא תפקיד המשטרה. לפני כל צעד חריג כדאי להתייעץ עם הלשכה המשפטית במחוז.
האם לעדכן את כל הורי השכבה, או רק את המשפחות המעורבות?
ברוב המקרים כדאי לשלוח מכתב כללי לכל השכבה, בלי שמות ובלי פרטים מזהים. כשהתמונה הסתובבה בקבוצות רבות, ההורים ישמעו על זה בכל מקרה, ועדיף שישמעו מבית הספר עם הנחיה ברורה מה לעשות. את הנוסח מתאמים קודם עם משפחת הנפגעת.
האם הסדנה מתאימה גם לחטיבת ביניים?
כן, ולמעשה שם היא נחוצה במיוחד, כי ההיכרות הראשונה עם אפליקציות כאלה קורה בגילאי 12 עד 14. בכיתות ז' ו-ח' התכנים פשוטים יותר ומתמקדים בזיהוי ובאחריות, ובתיכון מוסיפים עומק משפטי וטכנולוגי.
מה עושים כשהנפגע הוא מורה?
אותו סדר פעולות, עם שתי תוספות. המורה צריך לקבל גיבוי מלא ופומבי מההנהלה, כולל אפשרות לא ללמד את הכיתה המעורבת לכמה ימים. בנוסף, כדאי לחבר אותו לייעוץ משפטי דרך ארגון המורים או ההסתדרות, כי הוא יכול להגיש תלונה במשטרה כאדם בוגר שנפגע.
אפשר להפעיל את התוכנית לפני שקרה משהו?
כן, וזה התרחיש העדיף. בתי ספר שמפעילים את הסדנה כחלק מתוכנית מוגנות ברשת בתחילת השנה מקבלים תלמידים שמזהים זיוף ויודעים מה לעשות כשהוא מגיע אליהם. המבנה זהה, רק בלי ההתייחסות לאירוע ספציפי.
הצעד הבא
אם בית הספר שלכם כבר התמודד עם תמונה מזויפת, או שאתם רוצים להיערך לפני שזה יקרה, התחילו בבדיקה פשוטה: כמה שעות גפ"ן נשארו בסל, ובאיזו שכבה הסיכון גבוה במיוחד. עם שני הנתונים האלה אפשר לבנות תוכנית תוך שיחה אחת. השאירו פרטים בעמוד התוכניות לבתי ספר וקבלו הצעת מחיר מותאמת לשכבה, למספר הכיתות וללוח הזמנים שלכם.